לפעמים פחד מתנועה יכול לעצור אותנו, לעצור את ההחלמה, הצמיחה והגישה לעוצמה שכבר קיימת בתוכנו.
קרה לכם פעם שנימנעתם מלהזיז את הגוף בגלל פחד? פחד מפציעה? פחד מלעשות משהו “לא נכון”?
האמת היא, שפחד זה מנגנון טבעי של המוח שלנו שמנסה להגן עלינו. אין בזה שום דבר לא בסדר, פשוט המוח מנסה לשמור עלינו מפני סכנות והוא יכול להתריע גם כשאין סכנה ממשית.
אבל תנועה היא חלק חשוב מהבריאות שלנו. היא דרך שבה הגוף שלנו מרפא את עצמו, היא חופש, והיא גם הזדמנות לחגוג את מה שהגוף יודע לעשות.
כשאנחנו חווים כאב או קושי, אפילו הדברים הקטנים שעדיין היינו רגילים לעשות יכולים להרגיש מאתגרים. לפעמים אנחנו מתחילים להימנע מתנועות, מפעילויות, מחוויות שיום אחד היו פשוטות.
ואז מגיעים הרגעים שבהם אנחנו מפחדים לקום מהמיטה, או מתחילים את היום במחשבות שמציפות אותנו כמו "מה אם". חשוב להבין ולזכור שאנחנו לא אשמים, אנחנו לא בוחרים במחשבות האלה, הן אוטומטיות והן גם הישרדותיות. המוח שלנו מתוכנת לחשוב על אירועים שיכולים לפגוע בנו. אפילו אם זה לא רציונלי. המוח עושה חיבורים מדברים שקרו לנו, שאנשים אמרו, מקומות שהיינו ועוד…. אך יחד עם זאת אנחנו יכולים לבחור את להתמודד מולן, איך להגיב אליהן.
ככל שהפחד חוזר, הוא הופך להרגל, ולעיתים הוא מלווה בתסכול ותחושות קשות נוספות.
אז מה אפשר לעשות?
קודם כל, אפשר להכיר בזה שזה טבעי לפחד ולהימנע, זו תגובה שלנו למצב, ולא משהו שאנחנו צריכים לשפוט את עצמנו עליו.
אפשר להתחיל בקטן, לא ללחוץ על עצמנו להתחיל בגדול.
למשל, לדמיין את עצמנו יוצאים לצעדה קצרה, להרגיש את הנעליים, את הרוח או השמש, ולהקשיב למחשבות שמגיעות.
אם מופיעות מחשבות של פחד או ספק, זה בסדר, זה סימן שהמוח עדיין מתרגל לשינוי.
אפשר לנסות לומר לעצמנו משפטים חיוביים פשוטים כמו:
"אני יכול.ה לעשות את זה."
"זה בסדר להרגיש פחד, ואני ממשיך.ה בכל זאת", "אני בטוח.ה"
כל צעד קטן הוא התקדמות, וזה בסדר לקחת את הזמן.
ננסה להישאר קשובים לעצמנו, להרגיש את הגוף, לנשום, ולהיות מלאי תודה על היכולת לזוז, גם אם זה מרגיש קטן או איטי.
אם המצב מרגיש מורכב או גדול מדי, אפשר לבקש עזרה.
במידה ותרצו, אני כאן כדי לתמוך ולעזור לכם בדרך.
הכי חשוב לזכור שיש דרך קדימה, והיא נבנית צעד אחר צעד, בקצב שמתאים לכם.
אתם לא לבד.